דברי זכרון מפי מנהל להקת בוזוקי לייב תומר אביזוב:

את אריק הכרתי עוד כשהיה לוחם צעיר במג"ב, כשהגיע ללמוד אצלי נגינה ולאט לאט התקדם בצורה נפלאה.

עם השנים, אריק השתפר מאוד בנגינה והשתלב איתנו בהופעות קטנות וגדולות.

בחלוף הזמן, אריק התקדם ועלה בסולם הדרגות במשטרה, ובמקביל הוא גם הצליח להגיע לרמות טובות בנגינה והחל להופיע איתנו, כשהוא בעיקר אוהב לשמח ולהרקיד אנשים באירועים ובימי הולדת, ובימים המשיך לשמור על הגזרה במשטרת חברון כקצין משטרה.

ביום הוא שמר עלינו ובערב אהב כל כך לשמח אנשים באירועים עם הבוזוקי.

​

אריק היה אהוב על כולם, כל מי שפגש בו, ראה כמה צניעות, ענווה, אצילות, נשמה ושלוות נפש  היו בו ואיזה לב גדול היה לו. ​​

​

הספקנו עוד להופיע ביחד בהופעה גדולה במבקיעים, ואז אחרי הוא התעקש לבוא להופעה שלי ונפגשנו שוב ולאחר מכן בבוקר תחילת שנת הלימודים של הילדים, נודעה לי הידיעה הנוראה והאכזרית על פיגוע הירי בחברון .

אריק נרצח בפיגוע בדרך לעוד יום שגרתי בתחנת המשטרה בחברון, ונרצח בפיגוע הירי במעבר תרקומיא, בדרום הר חברון, יחד עם רס"מ רוני שקורי ורנ"ג הדס ברנץ ז"ל.

 

רק בשבוע שלפני הפיגוע הנוראי, הוא סיפר לי שהוא צריך לקבל את דרגת הרפ"ק, שהוא כל כך חיכה לה הרבה שנים ובסופו של דבר הוענקה לו אחרי מותו.

 

כשנודעה לי הידיעה הנוראה ממשפחתו וראיתי את הדיווח הקשה והתמונות המזוויעות בחדשות, הייתי כל כך המום, עצוב, שבור, כעוס וכאוב כשזה קרה, כאילו נלקחה לי חלק מהנשמה.

 

לא תיארתי לעצמי לרגע שדבר כזה יכול לקרות לאריק, הרי אריק היה בחור נאה, חסון, אמיץ ופייטר אמיתי, ובעבר גם השתתף אפילו בתחרויות בינלאומיות של פיתוח גוף ותחרויות שבירה של בלוקים ולקח תמיד מדליות ומקומות ראשונים.

​

כמה ימים לפני הפיגוע הנוראי עוד הספקתי להכין לו מדבקה למחשב עם הלוגו שלו וכרטיסי ביקור בצורת בוזוקי עם השם המסחרי שבחרנו לו ״אריקו״.

​

בהלוויה, 

ניגנו לו את השיר ״דיו פורטס אחי זואי״  או טוטלפתאו ורדימו בשפת העם.

השיר מדבר על כך שבחיים דלת אחת נפתחת ודלת אחת נסגרת.

בצורה בלתי מוסברת שלא אבין לעולם אריק אמר לי משהו כמו חודש לפני מותו 

״אתה יודע מה לנגן לי בלוויה״, ציחקקתי ואמרתי לו תן קצת כבוד אני גדול ממך בשנה. מי יודע אולי הוא הרגיש. ישר הבנתי לאיזה שיר התכוון.

​

בבוקר הלוויה התקשר  גיסו של אריק ושאל אם אני יכול לנגן בלוויה.

למען האמת  לפני שהתקשר לא הצעתי לנגן כי זה הרגיש לי מוזר ובטח עוד בלוויה משטרתית שבה הטקס סדור ונוקשה.

תכננתי לנגן אחרי שתיגמר הלוויה,לבד .

מובן שכאשר מהמשפחה ביקשו הסכמתי מיד ואליי הצטרפו נגנים נוספים מהתחום שהגיעו לכבד את אריק.

​​

מורן, רעייתו של אריק, ספדה לו בהלוויה בכאב עמוק ומר: "אהבה שלי, תודה לך על השנים המשותפות. היית אבא הכי טוב שיש. לאליה, נויה ושי - לי.

אני מבטיחה לך שאשמור עליהם ואעשה הכל להנציח אותך.

אני לא יכולה בלעדיך. היית אדם טוב. בכל מקום אהבו אותך".

 

"כל מה שהוא נגע בו הפך לזהב".

כך ספדה לו אחותו בהלווייתו, חודש לאחר שניגן בחתונתה עם בחיר ליבה ושימח את האורחים.

 

בפעם האחרונה שאריק הגיע להופעה שלי א.ב משקאות, זה ממש נראה כאילו אריק עושה לנו סימן שנראה כמו "שלום" לצלילי הנגינה שלי על הבוזוקי שהוא כל כך אהב בהופעה האחרונה.

כאילו הוא ידע שהוא נפרד מאיתנו.

​

ככה זה, אומרים שאנשים לפעמים יודעים ומרגישים לפני שדברים נוראיים כאלו מתרחשים, וכך גם כל הסימנים סביב לאחר מכן מתבהרים לעיני כל הסובבים.

​

אני שואל את עצמי לפעמים:

איך ממשיכים מכאן? איך ממשיכים לנגן ואיך ממשיכים עכשיו לשמח אנשים באירועים בלי אריק?

​

אך אם יש דבר אחד שאני כמעט בטוח שאריק היה רוצה לראות עכשיו מלמעלה, זה שלמרות הכל, כולנו נתאחד, נאזור כוחות, ננגב את הדמעות וננסה להמשיך קדימה, אריק היה רוצה שנרים את הראש בגאווה ונמשיך לרקוד, לנגן ולשמוח, כי רוחו, ליבו ונשמתו הגדולה של אריק, תמיד תתלווה אלינו לצלילי הבוזוקי שהוא כל כל אהב, ותמיד תישאר נצורה בליבנו לעד.

​

אריק, לנצח תישאר איתנו בליבנו.

​

בוזוקי לייב משתתפים בצער העמוק של המשפחה.

 

תמיד הייתם כמו משפחה ועכשיו אפילו יותר.

​

אריק נרצח בפיגוע בגיל 37 והותיר אחריו אישה ו-3 בנות.

הוריו אסתר וסטליוס

ואחיותיו נוי וחן

​​יהי זכרו של החבר, הלוחם, הנגן וקצין המשטרה רפ"ק אריק בן אליהו ז"ל ברוך.
מנוחתו עדן. הי"ד.

​

משפחת בוזוקי לייב תזכור לנצח את אריק.